לאן הולך הכסף שלי 

בשבוע שעבר התקיים אירוע התרמה גדול עבור עמותה המסייעת לנזקקים באחת מערי הפריפריה. באירוע השתתפו למעלה מ-600 אנשים, כולם מקרב הקהילה, שחשו קשורים לאירוע ההתרמה.

בערב זה, ראינו ביתר שאת את הירתמות הקהילה כולה למען הצלחת האירוע. הדבר התבטא גם במתן החסויות, שניתנו בלב חפץ: החל מהחסות הראשית לכינוס, דרך תרומות מוצרי החלב, הפירות והירקות לארוחה החגיגית שהוגשה, השי הנאה שניתן למשתתפים, הכלים, התכנית האמנותית, התפאורה והתלבושות לתוכנית האמנותית, ההסעות המרוכזות למקום האירוע ועוד ועוד. כל זה- בנוסף למתנדבים מתוך הקהילה, שהעניקו מזמנם, מכישוריהם, ממקצועיותם ומקשריהם- ובכך סייעו לאירוע, שנחל הצלחה גדולה.

בסיום הערב פנתה אליי אחת המשתתפות ואמרה לי: "שמחתי לראות את כמות החסויות שניתנה לאירוע, ולדעת שהכסף שלי לא 'מתבזבז', אלא הולך כולו 'נטו' לנזקקים!"

משפט זה מבטא את אשר חשים תורמים רבים. הם מוכנים להשקיע מכספם ומממונם למען פעילות הארגון, אך רוצים לדעת לאן מנווט כספם, והאם רובו אינו מגיע לכיסי המנכ"ל או מגייס הכספים של העמותה.

כשמדברים על פילנתרופיה, ראוי לזכור מספר מושגים, ובעיקר- לדעת את ההבדל הגדול בנושא גיוס המשאבים, בין מה שפעל בעבר, ובין מה שקורה כיום בעולם הפילנתרופי.

ככלל, 'פילנתרופיה'- היאהשקעה של זמן, תוצרים ומשאבים כספיים, מתוך מחויבות ודאגה לחברה, בכדי להשפיע לאורך זמן על קיום מטרות חיוביות של הארגונים השונים. כשאנו מדברים כיום על פילנתרופיה- הכוונה, כמובן, היא למתן הדגש על המשאבים הכספיים הניתנים לארגונים.

'פילנתרופ'- נקרא כיום גם: 'משקיע חברתי'- זהו אדם, הבוחר להשקיע מהונו, מזמנו, מידיעותיו ומקשריו למען מטרות הארגון.

עד לפני מספר שנים, הייתה קיימת בעיקר 'הפילנתרופיה המסורתית', שהיא נדבנות המתבטאת במתן תרומה כספית, ללא מטרה אסטרטגית, וללא מחויבות לטווח ארוך. פילנתרופיה זו קיימת גם היום בהרבה ארגוני חסד, בה נדיבים ואנשי מעש מעניקים מכספם עבור קיומם השוטף של העמותות השונות, וכל זאת מתוך היכרות אישית עם מנהלי המוסדות, לעיתים, גם מתוך מחויבות לקהילה אליה הם משתייכים. סוג זה של נדיבות נקרא גם: "פילנתרופיה של פנקס צ'קים"- הווי אומר: מגיעים אל התורם, סוקרים בפניו את הפעילות השוטפת, ומקבלים ממנו צ'ק נדיב (או נדיב פחות...) עבור הפעילות באופן כללי.

כיום, עקב השקיפות והנגשת המידע הקשור לארגון לכל המעוניין, ובנוסף- עקב מספר אנשי דלא מעלי, שאת רוב כספם של התורמים הזרימו לכיסם האישי- קיימת מגמה חדשנית, הפועלת כבר בארגונים רבים, ובעיקר בארגונים החברתיים, מגמה הקרויה: 'פילנתרופיה אסטרטגית', הווי אומר: נדבנות המתבטאת בהשקעה של זמן ומשאבים פרטיים גם בתכנון, ביישום ובלמידה של פרויקטים ארגוניים לטווח ארוך. לסוג זה של נדבנות שמות רבים כמו: פילנתרופיה במיטבה, פילנתרופיה יוצרת אימפקט (השפעה חזקה), ופילנתרופיה משמעותית.

כשמדברים על פילנתרופיה אסטרטגית- מדברים על כך, שהנדיב, או בעל הקרן רוצים לראות להיכן מתועל כל שקל או דולר הניתן לתרומה, ובכך להיות בטוחים, שלא הניחו את כספם על קרן הצבי, כביכול, אלא להיפך- בממונם נעשה שימוש ראוי עבור מטרות הארגון.

אך למען האמת, לא צריך ללכת רחוק עד לנדיבים עתירי ממון, או עד לבעלי קרנות המעניקות סכומי עתק לארגונים. כל תורם, ולו בסכום קטן ביותר, רוצה לדעת שכספו מנווט כראוי, או כפי שאמרה לי אותה גברת בסיום האירוע: "שמחתי לראות את כמות החסויות שניתנה לאירוע, ולדעת שהכסף שלי לא מתבזבז, אלא הולך כולו 'נטו' לנזקקים!"

כשארגון פועל בצורה מושכלת, ומציג אסטרטגיות, דרכי פעולה ותוצאות גם לטווח הרחוק- קיים סיכוי גבוה יותר לקבלת תרומות משמעותיות.